תל אביב-יפו נמצאת בעיצומו של מהלך לשיפור תשתיות ושירותי התחבורה בעיר, ומכוונת לכך שבעוד כמה שנים רוב תושבי העיר ישתמשו באמצעי ניידות ותחבורה בני קיימא: הליכה ברגל, רכיבה על אופניים וכלים אישיים - וכמובן, שימוש הולך וגדל בתחבורה ציבורית ושיתופית. המהלך לשיפור תשתיות התחבורה בעיר, כדי להכשירן לקראת המעבר לתחבורה בת קיימא, הוא מהלך חיוני בעבור הגידול המהיר במספר התושבים בעיר ובמטרופולין, והצמיחה הכלכלית המתרחשת במקביל.
המדיניות שמגדירה ומנהלת את השטחים המוקצים לחניה בעיר היא חלק אינטגרלי ממערכת התחבורה, ולה תפקיד מפתח בשינוי הרגלי הנסיעה. זאת, מכיוון שלהיקף השטח המוקצה לחניה יש השפעות נרחבות על אופי המרחב הציבורי ועל נוחות ההתניידות בתוכו: על בטיחות הולכי הרגל, על המקום הנותר ברחוב להליכה ברגל ולנתיבי תחבורה ציבורית ואופניים, על איכות הסביבה ועל יוקר המחיה.
כיום יש בעיר כ-330 אלף מקומות חניה, מהם כ-50 אלף הם חניות רחוב (כ-35 אלף כחול לבן, השאר אפור) וכ-20 אלף מקומות נוספים נמצאים בחניונים עירוניים המנוהלים ומופעלים על ידי חברת אחוזת חוף (חברה בבעלות עירונית). והשאר, כ-80% מסך היצע החניה, נמצא בידיים פרטיות, בין אם בבנייני מגורים ובין אם במרכזי תעסוקה ומסחר.
מצאי החניה אינו עומד בקנה אחד עם הביקוש הרב לחניה, והניסיון המצטבר הן בעיר והן בערים אחרות בעולם הוא שאין יכולת להדביק את הביקוש וכל ניסיון להגדיל את היצע החניה נועד לכישלון - כי הביקוש יגדל ויגדיל את המצוקה. התפיסה הזו מקבלת חיזוק מכך שמצוקת חניה ניכרה בעיר עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת, אז מספר כלי הרכב בעיר היה קטן בהרבה מזה שקיים היום.
לכן, עיריית תל אביב-יפו מבקשת לעדכן את מדיניות החניה, כך שתתמוך בהתפתחות המואצת של מערכת התחבורה בת הקיימא בעיר, בצמיחה הכלכלית ובהתחדשות העירונית מחד, ותמצא את האיזון בין ביקוש גמיש לבין היצע מוגבל מאידך.
המדיניות תתייחס לנושאים האלה:
1. ניהול חניה ברחוב ובחניונים
2. חניה לתושבים באזור מגוריהם
3. תווי חניה
4. קווים מנחים לאכיפה
5. מדיניות חניה לרכב שיתופי, חשמלי, מסחרי, אופנועים, אופניים וכלים זעירים
6. כלים כלכליים לניהול ביקושי הנסיעה