גן השניים נמצא ברחוב יפת, פינת רחוב ארליך. ב-17 במרץ 1992 דקר מחבל מחאן-יונס בסכין את אילנית אוחנה בת ה-18 בדרך תל-אביב-יפו. עבד אל כרים, בעל המוסך הסמוך, נחלץ לעזרתה של הנערה ונדקר למוות אף הוא. לזכר השניים, יהודייה וערבי, הקימה במקום זה עיריית תל-אביב-יפו גן ציבורי המבטא את דו-הקיום הרגיש והעדין השורר בין תושבי העיר.
עד אמצע שנות השמונים שימש הגן כמקום מפגש לעובדים ערבים שהגיעו באוטובוסים מעזה וחיפשו עבודה בישראל. בפי תושבי יפו קיבל המקום את השם "גן העזתים".
נצא כעת מהגן ונחזור לרחוב הראשי, רחוב יפת ונעמוד מול בית מספר 72, בית מגורים מרשים בעל שתי קומות שעבר תהליך שימור. כך נראו הבתים בשכונת עג'מי עם הקמתה. סגנון הבית מתאפיין באדריכלות המשלבת השפעות מהאדריכלות האיטלקית והאדריכלות העות'מאנית. הגג משופע ועליו רעפים, אשר יובאו ממרסיי שבצרפת והיו סימן מובהק לעושר באותם הימים. מימדי הבית וסגנונו האדריכלי מעידים על האמצעים הכלכליים של בעליו ומלמדים אותנו על עושרם הרב של בוני השכונה.
נתקדם מעט במעלה רחוב יפת צפונה, עד לפינת רחוב ציונה תג'ר. שימו לב למבנה בולט הניצב ממש בפינה. עיצובו של המבנה מטעה ממבט ראשון ומעלה אסוציאציות של צריח מסגד קטן. זהו בסך הכול מבנה טרנספורמטור של חברת החשמל שממנו סופק החשמל ביפו, מתחנת הכוח הראשונה שהקים רוטנברג בשנת 1923, דרך רחוב החשמל אל דרך פתח-תקווה (היום דרך בגין). מעניין הוא שדווקא יפו, שראשיה התנגדו בתקיפות לחיבור העיר לרשת החשמל של רוטנברג, שמרה בקרבה את מבנה הטרנספורמטור היחיד ששרד במרחב של תל-אביב-יפו. המבנה עוצב על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד (Bervald), מתכנן הטכניון הישן בחיפה, וזוהי עדות למגמה להקנות גם למבנה תפקודי פשוט כמו טרנספורמטור עיצוב אדריכלי ומראה אוריינטאלי.
נחצה את רחוב יפת וניכנס לרחוב שערי ניקנור. זהו אחד הרחובות הבולטים בעג'מי בבתי המגורים המפוארים של המשפחות הערביות האמידות שחיו בהם עד 1948. כדאי לשים לב במיוחד לבתים במספרים 7, 9 ו-15, שבחלקם חוזר הדגם בעל שלוש הקשתות. ברחוב הדולפין נפנה ימינה ונביט לעבר הכנסייה המרונית השוכנת במבנה מספר 22, שם נמצאת התחנה השמינית.
להאזנה לסיור הקולי - תחנה שביעית