בזמן מלחמת העולם הראשונה שימש חסן בק כמושל הצבאי של העיר יפו מטעם השלטון הטורקי. הוא ביקש לבצע שורה של פעולות אשר יהפכו את יפו לעיר מודרנית ומתקדמת, דוגמת הערים הגדולות של אירופה, וניצל את עוצמת שלטונו כדי לכפות את רצונו על התושבים שלא תמיד הסכימו עם החלטותיו. בשנת 1915 החליט המושל לסלול ביפו שדרה רחבה ומודרנית, דוגמת השדרות שהוקמו בערי אירופה ובדומה לשדרות רוטשילד שנבנו בתל אביב.
חסן בק, המתואר על ידי בני התקופה כמושל תקיף ואכזר, לא בחל באמצעים כדי לקדם במהירות את תכניתו. בעלי הקרקע שהייתה נטועה בפרדסים באותה עת הוזמנו אל בית המושל, ולאחר שיחת "שכנוע" קצרה "התנדבו" לתרום את אדמותיהם לשיפור פני העיר. תושבים רבים מערביי יפו גויסו כעובדי כפייה כדי לכרות את עצי הפרדס ולהכשיר את פני השטח, ותלמידי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל" חויבו לטעת את שורת עצי דקל הוושינגטוניה שעיטרו את מרכז השדרה.
בעת הקמתה נתפסה השדרה בעיני תושבי יפו כפעולה שרירותית של המושל האכזר, אשר סלל בלב שטח הפרדסים דרך ברוחב של שלושים מטרים שאינה מובילה לשום מקום. בתום מלחמת העולם הראשונה, בזמן שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל, הוחלף שמה של השדרה, והיא נקראה כעת בשם "שדרות המלך ג'ורג' החמישי". הרחוב הרחב והיפה הפך לאזור המסחר והבילוי העיקרי של יפו, ולצדו נבנו בתי עסק, מבני ממשל וחנויות רבות. השדרות הוארכו הלאה דרומה על חשבון שטחי הפרדסים ושימשו כמוקד לפיתוח שכונות חדשות ביפו.
עם כיבוש יפו בזמן מלחמת העצמאות בוטלו כל שמות הרחובות הישנים של יפו והוחלפו במספרים. השדרות קיבלו את השם הזמני "רחוב מספר 1". בשנת 1949, עם איחוד תל אביב ויפו לעיר אחת, אי אפשר היה להחזיר לשדרה את שמה הקודם מאחר שבתל אביב כבר היה רחוב בשם זה והוחלט לקרוא לשדרות בשמן הנוכחי, "שדרות ירושלים". כיום השדרה מהווה חלק מנתיב תחבורה ראשי המחבר את תל אביב דרך יפו לכיוון העיר בת ים. בנתיב זה עתיד לעבור אחד מקווי הרכבת הקלה שיקשר את הערים בת-ים, תל-אביב-יפו, רמת גן, בני ברק ופתח-תקווה.
אתם מוזמנים להמשיך ולשוטט ברחובות הקסומים של יפו, ומומלץ להמשיך לאתר נוסף - מתחם תחנת הרכבת ההיסטורית של יפו, "התחנה". המשיכו ללכת משדרות ירושלים צפונה לאורך רחוב קויפמן, המשכן של שדרות ירושלים, עד אשר תראו מימינכם רחבת חניה גדולה וכניסה למתחם הרכבת, שם נמצאת התחנה האחרונה.
להאזנה לסיור הקולי - תחנה שלוש עשרה