חוק התכנון והבנייה קובע אף סייגים לחובת הפיצוי הקבועה בסעיף 197. סייגים אלו מפורטים בסעיף 200, הקובע: "לא יראו קרקע כנפגעת אם נפגעה ע"י הוראה שבתכנית הנמנית עם ההוראות המפורטות להלן, ומלבד שהפגיעה אינה עוברת את תחום הסביר בנסיבות הענין ואין זה מן הצדק לשלם לנפגע פיצויים". קיימות 11 הוראות, המתייחסות לעניינים הבאים: שינוי בתחום אזורים, קביעת מרווחים, הגבלת מספר בניינים, הסדרת בינוי, הגבלת בנייה הטומנת בחובה סכנה, הגבלת שימושים בבניינים, קביעת קו בניין, חיוב התקנת מקומות פריקה וטעינה בתעשייה, חיוב התקנת מקומות חניה ומקלוט, הגבלת בנייה בשל פגיעה בבטיחות טיסה. ככלל על מנת שהוראות סעיף זה תחולנה יש לקיים את שלושת היסודות הבאים במצטבר: הראשון, כי המדובר בפגיעה המפורטות בהוראות השונות; השני, כי המדובר בפגיעה בתחום הסביר; והשלישי כי אין זה מן הצדק לשלם לנפגע פיצוי.

עם הגשת התביעה למשרדי הוועדה המקומית, על הוועדה להודיע לכל מי שעלול להיפגע מקבלתה על הגשתה, וליתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו. בכלל זה גוף משפה, שנתן התחייבותו לוועדה המקומית כי ישא בעול התביעות לפי סעיף 197 לאור אישורה של התכנית הפוגעת. על הוועדה לדון וליתן החלטה בתביעה בתוך 90 ימים ממועד הגשתה. לאחר קבלת ההחלטה האמורה, על הוועדה המקומית להודיע לתובע וכן לכל מי שהשמיע טענותיו בפניה, מהי החלטתה. אם החליטה הוועדה לדחות התביעה או כי בנסיבות העניין אין זה מן הצדק לשלם פיצויים עקב הוראות סעיף 200 – התובע או מי שעלול להיפגע מהחלטת הוועדה המקומית, רשאים לערור בפני ועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה לידיהם. אם קבלה הוועדה המקומית את התביעה בחלקה, והתובע חולק על הסכום שנפסק לו – ימונה שמאי מכריע בהסכמה או ע"י ועדת ערר (באין הסכמה כאמור). אף כאן חובה על הוועדה המקומית לשלוח הודעה על מינוי השמאי לכל מי שעלול להיפגע מהחלטת השמאי, וחובה על השמאי ליתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו. ערר על החלטת השמאי המכריע ניתן להגיש תוך 30 ימים ממועד קבלת החלטתו (מוגש לוועדת ערר לפיצויים והיטל השבחה). הוגש ערר כאמור, וועדת הערר נתנה החלטה, ניתן להגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים בשאלה משפטית בלבד. יש להגיש הערעור תוך 45 יום ממועד המצאת החלטת הוועדה.