שכונת מונטיפיורי הוקמה ב-1925 על שטח בו גדל לפני כן פרדס מונטיפיורי (נשתל ב-1842 ונעקר ב-1923). לצורך השקיית הפרדס נחפרה במקום באר ולידה נבנה בית באר בן שתי קומות, שכונה "מכון המים" ולימים מונטי 9.
לאחר הקמת השכונה הזינו מי הבאר באמצעות המשאבות של מכון המים את מערכת אספקת המים של תושבי השכונה.
ב-1931 החל ועד השכונה לתכנן מגדל מים כתחליף למכון המים, מתוך כוונה להרוס את מכון המים ולהשתמש באבניו.
לבסוף בשנת 1935 הקים תושב השכונה, המהנדס יעקב צוואנגר, את המגדל שבהתאם לתכנון ניזון מאותה באר מים ישנה.
בשנת 1936 על חורבות בית הבאר הוקם מבנה לשימוש הקהילה על ידי מר ורשבסדקי וניתן לויצ"ו להפעלה כמרכז חברתי. לאורך השנים פעל במבנה מרכז סיוע לשכונה בנושא השטפונות, סיפרייה מרכזית, התקיימו קורסים לנשים בכלכלת בית, תפירה, בישול וכו'. בנוסף, הוא שימש גם כמסווה לפעילות של ה"ההגנה".
המגדל שירת את תושבי השכונה, שהייתה רשות עצמאית, עד שנת 1943 אז סופחה לעיר תל אביב והמגדל חובר למערכת המים של העיר. לפני מלחמת העצמאות שימש המגדל לאימונים של חברי ארגון ההגנה.
המבנה עמד נטוש עשרות שנים עד ששופץ בתנאי שימור מחמירים על ידי עיריית תל אביב-יפו וכיום חזר לשמש כמבנה קהילתי עבור תושבי ותושבות העיר.